חרקירי אחרי אלף שנה ומשהו 

הדתות - כמו כל אנרגיה שקיימת ביקום - הן פונקציות שעלולות להיות מסוכנות מאוד לשלום העולם אם יהפכו קיצוניות ויכוונו עצמן מול זולתם כדי לממש את תפישותיהן או אף לכפות אותן.

כי הפנאטיות מביאה בהכרח לפגיעה בשיפוט המאוזן בהיותה מוכתבת מהיצר הלוהט והסוער ופחות מהשכל הישר. וכבר הביא רש"י את מאמרו של שמעון בר יוחאי "אהבה (שנאה) מקלקלת את השורה".

דת שמגיעה למצב קיצוני שכזה, כבר אינה דת, שהרי היא מכוונת בגדול להרס העולם ולא לבנייתו. עבור מי שמאמין באמת ובתמים ובאופן שפוי, זוהי בגידה באלוהים בורא העולם, ועבור מי שאינו מאמין זו מן הסתם מופרעות מערכתית. בכל אופן, זהו גם ניסיון של מיעוט לבצע חרקירי לאנושות!

הנצרות עברה תקופה כזו, אלף ומשהו שנים אחרי היווסדה, כלומר במחצית הראשונה של האלף השני (ממסעי הצלב ועד האינקוויזיציה). בתקופה זו היו לנצרות המיליטנטית שתי מטרות על: לכבוש את ארץ הקודש, ולנצר בכוח את כל העולם. האסלאם עובר גל עכור שכזה במאה השנים האחרונות אף הוא כאלף שנים ומשהו אחרי כינונו על ידי מוחמד נביאם (622 לספירה). והפלא ופלא, המטרות זהות: כיבוש ארץ הקודש והפצת האסלאם בכל העולם.

לעומת זאת, דווקא היהודים מתנהגים למופת, יחסית: הם לא מנסים להשליט את דתם על אף אחד, הם רק הורסים בשיטתיות את עצמם. הוא אשר אמרתי: חרקירי!